זו לא הפעם הראשונה שאני עוברת דירה. עברתי דירה כבר הרבה פעמים. בפעם הראשונה לקחתי שלושה ארגזים, מזוודה ושתי תמונות והגעתי בכל סוף שבוע לעשות כביסה אצל אמא. בפעם השניה כבר היו חמישה ארגזים והבגדים נשלחו למכבסה השכונתית. לדירה השלישית קנינו ספה וארון בגדים וברביעית משאית ההובלה כבר התמלאה. אני מיומנת באריזה ופריקה, כותבת על כל ארגז מה הוא מכיל ולאיזה חדר הוא ממוען, אבל הפעם זה שונה. הפעם יש שני ילדים, קלסרים משני גלגולים באוניברסיטה, אביזרים משתי קריירות, מכונת כביסה , מקרר, ועוד רהיטים שרק מובילים בעלי גב מלבני יוכלו להתמודד איתם. הפעם אני מנסה למצוא נוסחת קסמים שתעזור לי לפענח כיצד ניתן לארוז בית של שלושה וחצי חדרים מבלי לפגוע בשגרת החיים של הקטנים, כשאני בוחרת בקפידה אילו צעצועים לארוז שבוע לפני ואילו יומיים לפני, ואיזה ספר צריך להיות זמין להקראה של לפני השינה, ותוך כדי נסיוני לפתור את הסוגיה אני צריכה להמשיך להיות אמא של חופש גדול, אמא שמכינה ארוחת צהריים יותר מזינה מטבעול ושניצל דג לפחות שלוש פעמים בשבוע, לראות סרט דרך משקפי תלת מימד שמנוניים ו"ריחניים", להיות עבור הבת ולומר לעצמי שהיא חזקה מספיק כדי לעבור את משבר מעבר הדירה ו... לאפות עוגה ליום ההולדת הראשון של הקטנצ'יק. אז נכון שאני דיי יפה ודיי אופה אבל הפעם החלטתי להתפנק, להאציל סמכויות ושלחתי את בן זוגי המקסים לקנות עוגה באחד מהסופרים שפתוחים ביום שבת בתשע בערב. וככה, איך שאני נושמת לרווחה ומנצלת את הזמן שהתפנה לאריזה, בן זוגי חוזר מהסופר ושואל: "חצי עוגה זה מספיק , נכון?" . משועשעת מחוש ההומור המפותח של בן הזוג שלא מפספס הזדמנויות למתיחה, חייכתי וניגשתי למקרר ושם, מול הדלת הפתוחה, הלסת נשמטה, העיניים נפערו ומבט שואל הופנה אליו... לא. חצי עוגה זה לא מספיק. הנסיך מקסים הבין באותו הרגע שעשה טעות והתנצל ואני התחלתי לחפש ספרי בישול ואפייה שעדיין לא ארזתי, תוך כדי סקירה זריזה של המצרכים במטבח. האפשרויות הסתכמו בהכנת עוגיות לימון, או הקפאת קורנפלקס עם סוכריות גומי, או לחילופין בקשת מתכון קסמים מחבר טלפוני. ואכן החברה נתנה לי מתכון מנצח: שמן, ביצים, מים ואבקת קסמים של פילסברי. לשמחתי הסופר בקניון היה פתוח עד חצות ועכשיו, בעודי יושבת וכותבת את הרשומה, ריח נהדר של עוגה עובר בין הארגזים בדירה ומזכיר לי שאני לא חייבת להיות מרתה סיוארט כדי להיות אמא טובה.
