ידוע ששילוב בין אימהות לקריירה הוא לא פשוט, אבל כשמדובר בשילוב בין קריירה, אימהות ומימוש השילוב מסתבך, מה גם שקרה הדבר ולילדים שלי יש אמא שחקנית שהחליטה להתנסות בכתיבת הצגה, תוך כדי עבודה במשרה מלאה , ועכשיו מדובר בשילוב שהוא סוג של פיצוח האטום, אך אני בטוחה שלחבר'ה שפיצחו את האטום היה מזגן, ארוחת צהריים, ומישהו שינקה להם את המעבדה, יעשה כלים ויוריד ת'זבל.
אז החלטתי לממש את עצמי. יופי! אבל המימוש העצמי התחיל כל ערב ברבע לשבע, או יותר נכון ברבע לשש (השעה שבה יצאתי מהבית כדי להגיע בזמן) והקריירה (לצורך הפוסט הנוכחי כך נכנה את העבודה שלי) התחילה בשמונה והסתיימה בשלוש, עדיין היו לי כשלוש שעות להיות אמא. שלוש שעות שבהן ניסיתי לעשות כל מה שאני יכולה כדי שהבית לא יפגע והילדים יצאו כמה שפחות שרוטים. כלומר... משלוש עד ארבע הקצבתי לעצמי 15 דקות תנומת ספה, שזה ההכרח שלא אעשה תאונה כשאני חוזרת מהמימוש בחצות, ואז התפניתי לכביסה וכלים (שאף פעם לא נגמרים..), אמבטיות, סידור, ארגון, משחק, הכנת שעורים (איך ילדה בכיתה א' יכולה לעזאזל לעשות את הזוועה הזו לבד?) וארוחת ערב לא יצירתית.
ובאופן ישיר להכאיב עברתי בקפיצת מוט מ"אמא, תביאי לי את ה..." למיכל השחקנית "איפה הסידורי שולחן של ההפקה...?".
ההליך היה מהיר ולא היה מבייש אפילו את סופרמן שעשה סטרפטיז בתא טלפון: בשליפה מהירה חולצת נזלת/טחינה/גבינה הוחלפה לחולצה שחורה דכאונית במידה הנכונה כדי לגרום לי להיראות צעירה, הג'ינס הדביק הוחלף במכנסיים שחורים, ואז... עגילים... והופ! אה כן, וכמובן גם קצת איפור בזמן שהאור אדום ברמזור.
מחיאות כפיים. הערב נגמר. בחוץ יש מוסיקה וכל הממומשים רוקדים ואני חושבת על כך שיש מחר גן ובית ספר ו"קריירה" או יותר נכון – פרנסה, ומזיזה קצת את הראש והסיגריה לצלילי שאקירה, רק כדי לסמן שאיכשהו הייתי בריקודים, והולכת לכיוון האוטו כדי להספיק לתפוס איזה 5 שעות שינה לפני יום חדש שעדיין יכלול אימהות וקריירה, אבל לפחות יניח את המימוש בצד כמה ימים.
