כשהייתי בת 8 חליתי בדלקת ריאות וחשבתי שאני ילדה ברת מזל, מאחר וזכיתי לשתות סירופ ממש טעים 3 פעמים ביום, לקבל המון פינוקים, לא ללכת לבית הספר ולראות "רגע עם דודלי" , ובתוך השיחוק הגדול הזה אפילו הקרינו פעמיים את הפרק על "גרוטיאדה" (מדהים מה אפשר לעשות עם מכסה של סיר, סל כביסה וילדה בשם דנה).
כשהייתי בת 36 חליתי בסוג של שפעת/התקררות/אומללות/רחמים עצמיים. אבל מסתבר שדברים קצת השתנו בשנים האחרונות: קודם כל – הסירופ נגד שיעול מגעיל פחד!!, שנית – הפינוקים שלי הסתכמו בלאבד את ההכרה על הספה, ו.. הדבר המשמעותי ביותר הוא שאין יותר תכניות לילדים בבוקר. יש חדשות בערבית, באנגלית, בעברית. חדשות!! ולא רק זה , יש גם תכניות שמותאמות לגיל 80 ומעלה ומסבירות כל מיני דברים על בריאות ואיך להיכנס לכושר. מזעזע! איפה דנה? איפה גרוטיאדה? איפה חביתוש? וואלה, הייתי חותמת אפילו על פרק בדרדסים, רק לא לראות תכניות ארכיון דוחות.
ואני רוצה לומר עוד משהו שנוגד את חוקי הטבע והרפואה. מסתבר שאימהות חולות בין שמונה בבוקר לארבע אחה"צ, ואח"כ שוב משמונה בערב ועד שבע בבוקר.( אגב, אני בטוחה שאימהות חד הוריות חולות פחות שעות ביום). אז מה קורה בין ארבע לשמונה? אמא שמה את המחלה בכיס האחורי, או מתחת לכרית ויוצאת לאסוף את הילדים מבית הספר ומהגן, לוקחת אותם הביתה למרתון דיג-דיג-דוג וטובי-דובי, מכינה ומגישה ארוחת ערב.., עד שאבא חוזר מהעבודה ואז מתמוטטת שוב על הספה.
ואני רוצה לומר עוד משהו... הסיבה שיש לי זמן לכתוב היא שנעלם לי הקול.
ואם לומר עוד משהו... עדיין לא וויתרתי על חגיגות יום ההולדת..
ועוד משהו... תודה לכולם על הברכות החמות, תתקשרו אלי לקראת שבוע הבא.. אם הקול יחזור והכל יהיה בסדר, אני יוצאת להשתולל.
כשהייתי בת 36 חליתי בסוג של שפעת/התקררות/אומללות/רחמים עצמיים. אבל מסתבר שדברים קצת השתנו בשנים האחרונות: קודם כל – הסירופ נגד שיעול מגעיל פחד!!, שנית – הפינוקים שלי הסתכמו בלאבד את ההכרה על הספה, ו.. הדבר המשמעותי ביותר הוא שאין יותר תכניות לילדים בבוקר. יש חדשות בערבית, באנגלית, בעברית. חדשות!! ולא רק זה , יש גם תכניות שמותאמות לגיל 80 ומעלה ומסבירות כל מיני דברים על בריאות ואיך להיכנס לכושר. מזעזע! איפה דנה? איפה גרוטיאדה? איפה חביתוש? וואלה, הייתי חותמת אפילו על פרק בדרדסים, רק לא לראות תכניות ארכיון דוחות.
ואני רוצה לומר עוד משהו שנוגד את חוקי הטבע והרפואה. מסתבר שאימהות חולות בין שמונה בבוקר לארבע אחה"צ, ואח"כ שוב משמונה בערב ועד שבע בבוקר.( אגב, אני בטוחה שאימהות חד הוריות חולות פחות שעות ביום). אז מה קורה בין ארבע לשמונה? אמא שמה את המחלה בכיס האחורי, או מתחת לכרית ויוצאת לאסוף את הילדים מבית הספר ומהגן, לוקחת אותם הביתה למרתון דיג-דיג-דוג וטובי-דובי, מכינה ומגישה ארוחת ערב.., עד שאבא חוזר מהעבודה ואז מתמוטטת שוב על הספה.
ואני רוצה לומר עוד משהו... הסיבה שיש לי זמן לכתוב היא שנעלם לי הקול.
ואם לומר עוד משהו... עדיין לא וויתרתי על חגיגות יום ההולדת..
ועוד משהו... תודה לכולם על הברכות החמות, תתקשרו אלי לקראת שבוע הבא.. אם הקול יחזור והכל יהיה בסדר, אני יוצאת להשתולל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה