נכון. המון זמן לא כתבתי כאן ובטח כבר שאלתם (או יותר נכון – שאלתן) את עצמכם אם אמא של הפכה את האימהות למשרה מלאה וזנחה את הגיחות שלה אל היצירתיות. אז .. לא. אני עדיין כאן. עדיין אמא ועדיין עובדת במשרה פלוס וגם עדיין לא מעשנת.
האמת – התגעגעתי! היו כמה פעמים שבהם תוך כדי אירוע כזה או אחר חשבתי שזה משהו שאוכל לכתוב עליו, אבל לרוב לפני פתיחת המחשב נקראתי להחליף דיסק, או חיתול (לא, הוא עדיין לא נגמל, אני משאירה את זה לגננות. מבחינתי אפשר לחכות עד שהוא יגיד "אמא, בחיית, כל החברים כבר צוחקים, לא הגיע הזמן לקנות לי תחתונים? אני מבטיח לא להרטיב את השטיח...")
אז למה בכל זאת התיישבתי הבוקר לכתוב? חופשת סוכות חברים! אז העדיפות היתה ליעילות , אבל עכשיו עבר שבוע ומאחורי 15 מערכי שיעור כתובים, בית נקי (הזמנתי מישהו שיעשה את זה עבורנו, כי מגיע לי) בילוי משפחתי איכותי ואפילו כושר. אז מה נשאר עכשיו? הקטנצ'יק כבר לא כל כך קטן והוא דיי מנהל את עצמו (חוץ מעניין החיתולים והאוכל) , הגדולה בסוג של גיל התבגרות, הבית מסודר ואפילו מיינתי את החומר לתיוק.
אז עכשיו הגיע תורי. באמת? רגע, מה אמרתי שאני רוצה לעשות?
ברור שאני זוכרת.... J עשיתי מנוי לבריכה באוניברסיטה, אני הולכת לפסטיבל עכו (כרטיסים כבר הוזמנו) , עשיתי "attending" כמעט לכל אירוע שאליו הוזמנתי וכמובן – כתבתי כאן.
אסיים בבשורה לכל האימהות החדשות: זה עובר. הם בסוף ישנים בלילה, הם לא חולים כל שני וחמישי, הם זוחלים, הם הולכים ויש כסף להביא עוזרת. באמת, אני לא עובדת עליכן. דפדפו שנתיים אחורה בבלוג ותראו את ההתפתחות האבולוציונית שלי. ותתקשרו אם אתן צריכות עידוד.
חג שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה